ד"ר בינת לאה בת חיים
במהלך חודשי המלחמה, בעוד אני ספונה בבייתי, אני עוקבת בדריכות אחר מיזם שצץ לו כאילו לפתע, פילס לעצמו דרך ומתמיד בו ללכת. ד"ר נורית יעקבס צדרבוים הגידרה זאת כ 'קולאז' אחד ביום', מסע קולאז' שהחל באופן ספונטני כמעט לא מבוקר, בזמן מלחמה, והפך למסע.
אני עוקבת במהלך שנים רבות אחר דרכה היוצרת של האומנית, הוגה בהשראתה ואף כותבת על כך מדי פעם. מיזם זה הסב את תשומת ליבי ובהקשר זה אלה הם דבריי.
צדרבוים עוסקת נכון לעכשיו בקולאז'. לא ניתן לומר שיש כאן תהליך של הדבקת דימויים, זאת היא בה היוצרת מפעילה על הדימויים משטר של מתח. ניתן לזהות שזהו מתח שנע בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין עבר להווה, בין טקסט לדימוי, בין דימוי מצוטט למחווה ציורית עכשווית, בין סמל לרגש. רשת הניגודים האלה זה כוח. זו שפה.
בהרבה מן העבודות עולה תחושה של תודעה שעובדת, יש כאן מהלך מחשבתי חזותי, זו לא הדבקת דימויים לשם קישוט או משחק חומרי חזותי. נוצר דיאלוג בין דימוי, צורה, מיחבר, ומילים שהם תוכן, חומר, גוף וצורה.
אני מזהה אינסטינקט קומפוזיציוני חזק. וגם כאשר העבודות עמוסות, והן אכן עמוסות לעתים, יש היררכיה, יש כניסות ויציאות לעין. צדרבוים יודעת להעמיד דימוי מרכזי, להטעין אותו במתח, ואז לארגן סביבו שדות משנה. זה ניכר מאוד בעבודות עם הראשים ועם הפסלים, הידיים, והצנצנת, הפרש/קיסר, וגם בעבודה עם הדמות הכורעת ו ה- SOLD OUT. אדגיש שעבודות אלה, בשל כך מחזיקות מבט.
בנוסף, לצדרבוים יש יכולת טובה מאוד לייצר חיכוך בין מערכות דימוי שונות. למשל: מדונה ותינוק מול קטגוריה גברית, פסל קלאסי מול כותרת עיתונאית, יד מיכאלאנג'לו מול עובר זוהר, כלי זכוכית ודימוי רנסנסי בתוך מרחב כמעט דקורטיבי – דיגיטלי. העבודות לא נסמכות על משמעות אחת סגורה, הן מביאות עמן מרחב טעון של אסוציאציות.
הטיפול של צדרבוים בצבע הוא חי ומודע. רואים סדרות וצבירים צבעוניים שנבנים באופן מודע- כחולים טורקיזיים שמייצרים חלל נפשי/תודעתי, אדומים שחורים של דחיסות, זהובים חומים עם הילה של איקונה או מיתוס. אפשר לראות שגם כשהדימויים לקוחים ממקורות שונים, הצבע מצליח לייצר להם אקלים משותף. ההתייחסות לצבע באופן שבו צדרבוים מציגה זאת מייצר את ההבחנה החשובה שאין מדובר כאן באוסף דימויים, יש כאן אמירה ונקיטת עמדה.
אחת התופעות המעניינות והקבועות בגוף עבודות קולאז' אלה, היא נוכחות הטקסט. צדרבוים רואה בטקסט מילולי תוכן וחומר בו זמנית. לפעמים הוא מתפקד כראיה, ולפעמים כמו הפרעה, ולפעמים כמו קול של עולם חיצוני שחודר אל התמונה. יש מקומות שבהם הטקסט מטעין את העבודה פוליטית או פילוסופית מבלי שיש צורך "להסביר" בציור.
אני מזהה בגוף עבודות אלה, שהחלו בדרך אקראי והפכו להיות מסע של 'קולאז' אחד ביום'
זהו גוף עבודות אלה 'קולאז' אחד ביום' מסע שצדרבוים יצאה אליו תחילה מתוך סקרנות ולימוד ובהמשך מתוך עניין עמוק ומתמשך חושף מפגש בין קרע, הדבקה, צבע נוזלי, הדגשות קוויות, טקסט גזור, ודימויים טעונים היסטורית/תרבותית.
לצדרבוים, אומנית פעילה, יצירתית, בעלת מרחב גדול של עיסוקים שכולם מעניין לעניין באותו עניין, יש עין, יש דחף, יש עולם של דימויים וקצב עבודה. פגשתי גוף עבודות מרשים ביותר לתקופה כה קצרה, יש כאן שפה בעלת זהות, אינטליגנציה חזותית, כוח קומפוזיציוני, ויכולת ממשית להפוך קולאז/ לכלי מחשבה אישי.
להלן אלבום, אוסף מתוך עבודותיה, חלק ממה שנוצר עד היום, וכפי שאני מבינה, מבחינת צדרבוים זו רק תחילת הדרך.
בשיחה עם צדרבוים אמרה לי בין השאר "אני כמו תמיד, גם הפעם, חוקרת באמצעות אומנות, היצירה שלי חקירה. עכשיו אני חוקרת את התחום הזה, את האמירות שיכולות לצמוח ממנו, את ההקשר שלו אליי, עד כמה הוא יכול לשמש לי כלי ביטוי, אני מפתחת טכניקות, אני לומדת כל הזמן מתוך העשייה שלי, וכבר עכשיו יש לי ביקורת על כמה מהעבודות. אני לומדת מהעשייה, ועושה מהלמידה" כך אמרה.
עוד אמרה, "המסע החל בקולאז' אחד ביום', הימים עוברים, יום ועוד יום, וכך נולדים קולאז'ים, אחד ביום, כמו שיטה, כמו מסע, כמו התחייבות. ונראה, אם תעבור שנה, ובה כל יום ייוולד קולאז'- אפשר יהיה לומר 'קולאז' בן שנה'. כך אמרה ולא יספה עוד.
להלן כמה מהיצירות אותם קיבלתי ברשותה – וזה רק קצה הקרחון.
דֶּרֶךְ הַפָּנִים – כּוֹתֶבֶת בַּעֵט 