חודש: מרץ 2023

בתערוכה 'כתונת הפסים היא לא רק של יוסף' – בגלריה 'על הצוק' בנתניה – מרץ 2023

"כל אחד וכתונת הפסים שלו" אומר וכותב : הרב צבי שוורץ

כל תערוכה אמנותית היא חגיגה. נורית איננה יוצרת רב תחומית מסתגרת, אלא מעוניינת להשמיע קולות רבים של אמנים, כדי ליצור תזמורת אמנותית הרמונית המתחברת לשירה אדירה.

הנושא של יוסף וכתונת הפסים צרוב עמוק בד.נ.א. של נורית; היא באה מבית דתי ואחד מיסודות התרבות היהודית היא קריאת פרשת השבוע שכל אחד אמור להבין אותו ולפרש אותו בצורה מסורתית. נורית לוקחת את פרשת השבוע של יוסף ומאפשרת להעלות פרשנויות רבות לכותנתו של יוסף. בהרבה מיצירותיה היא פושטת צורה ולובשת צורה, קורעת ושוברת את היצירות הראשוניות, ובונה מהם פנים חדשות. ומשלבת אותן לחוויה הוליסטית – חזותית, טקסטואלית ולירית. יצירותיה נותנות פרשנות ייחודית לכתונת יוסף, שבילדותו ייצגה כתונת הפסים את היהירות, השליטה והתבדלות מאחיו, אך בהתבגרותו עד להיותו משנה למלך מצרים הוא לובש את אותה כתונת פסים מלכותית, אולם עכשיו היא מהווה ביטוי ללקיחת אחריות על גורלם של משפחתו ונתיניו הרבים. כשליט, הוא נותן לכל אחד מבני המשפחה לראות את הפס שלו ולהשמיע את בת הקול הייחודית שלו. והוא רואה בכך את תפקידו הראוי של מלך הדואג לעולמם הגשמי והרוחני של נתיניו.

גם הפסוק שאותו בחרה נורית מ'שיר השירים': "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה" מתאים לעולמה וליצירותיה. גם היא פושטת את הכתונת ולובשת אותה מחדש בשינוי פנים, זמן וצורה. המובן הנוסף של הפסוק – שאפשר לקחת את היסוד הפשוט ולהלביש אותו בדרשה עמוקה המתאימה להלכי הנפש. נורית היא אישה, אם, סבתא, סבתא רבתה ויוצרת, וביצירותיה היא מתפשטת וחושפת את עצמה עד היסוד, ואחר כך לובשת כותנות שונות המתאימות לעולמה המגוון. עולמה של נורית בא לידי ביטוי גם בעבודתה האקדמית על ה'דיוקן העצמי' ששם היא מנסה להתבונן בעומק בדיוקן עצמי ולהדהד בו מעמקים של עולמות רגש, שכל ומהלך חיים שלם, הבאים לידי ביטוי בכל קמט ובכל מבע. דיוקנה של נורית כאומנית איננו תמונת הדיוקן של דוריאן גריי בספרו של אוסקר ווילד. דוריאן  הגיבור מסוכסך עם עולמו הפנימי, ומנסה להפריד בין חיי הנעורים שאמורים להשתנות, לבין הדיוקן הנצחי המצויר, והוא מבקש להפוך את היוצרות. אצל נורית הדיוקן העצמי מתכתב לחלוטין עם עולמה; כשהיא משתנה – משתנה גם עולמו של הדיוקן החיצוני, וכמו כן כל הבעה של הדיוקן מהדהד את עולמה הפנימי. אין היא נמצאת במאבק עם הקיום השברירי הטרגי של החיים ולא פוחדת ובורחת ממנו, אלא היא מקבלת אותו כנתון, ומנסה כל הזמן לשפר, לרומם ולהפיק את המיטב מכל תקופה בחייה הסוערים. מגילת 'שיר השירים' ככלל, והפסוק שאותו בחרה נורית מתוכו אינם בעיניה החמצה של האהבה בין הרעייה והדוד, אלא מבטא עולם של געגוע לעולם גבוה יותר ואולי אף בלתי מושג שהוא אולי תכלית הקיום, כי דווקא בהישג ובהגעה לפסגה יש מרכיב של מוות.

התנועה הכוספת הזאת יוצרת עולם דינמי ואקטיבי, שעצם המהלך האינסופי נותן עומק נפשי ותרבותי ומשמעות נצחית לקיום הארעי, כך שאפילו ההרס והשבירה אינם נובעים מכוחות דסטרוקטיביים, אלא כל מטרתם ליצור עולם יפה יותר, מקרב יותר ונוגע יותר בנפש.

כל תרבות משמעותית בונה דבר חדש על גבי דבר ישן. כאותו עץ פרי המורכב על כנה של אילן סרק, וכך נוצרת שלימות מבורכת. זו אחדות מפרה, כשהפירות עסיסיים וחזקים בגלל הכַּנָּה, והגזע העקר זוכה לפרי הילולים, המשמח אלוקים ואנשים.

ריבוי המשתתפים שנענו לקריאתה של נורית והביאו את עולמם האישי למיצג, יוצר יצירה מופלאה שחורגת מן הסובייקטיבי, היא פורטת על נימים נסתרים, מעשירה את הדמיון ומכה גלים בעולמות של החברה האנושית הכללית. רגע מיוחד זה של התערוכה שאנו נמצאים בה, היא מבחינה מסוימת סיכום של עולם יצירתה, אבל כמו שכולנו כבר מבינים, זה יהיה בסיס ליצירה הבאה שתיבנה על גבי יצירה זו.