"כל פנים עולם אחר/ כל אחד אפשרות שהוחמצה/ לאן הדרך הולך"

….. (יונה וולך,' צורות', 1985 :49)

תקציר:

מאמר זה הינו מאמר הגותי שמעלה מספר תפיסות ותובנות שצמחו מתוך עבודת דוקטורט בנושא –  "Self- Portrait" – A Study of the 'Self": A Quest for the Creation and the Development of the 'Self' through a "Chain of Observations'.

מאמר זה מציג את רעיון הריבוי, השונות, האיחוד והגיבוש שמתקיימים במחקר בדרכים שונות. מוקד המחקר הם הפנים, ציורי דיוקן עצמי שמשמשים ככלי לחקירת העצמי ואותם אני מעמידה במאמר זה כמושג, כאובייקט, כמטאפורה , וכדימוי לצורך הדיון בנושא הריבוי.

מילות מפתח: דיוקן עצמי, מחקר מבוסס אמנות, פוליפוניה, בריקולאג', סינסתזיה.

 

הקדמה

ציור דיוקן עצמי כפעולה וכתוצר הוא התחום, הנושא והתופעה שבה עוסק המחקר. פעולה זו נצפתה במחקר כתופעה ואף שימשה כלי לחקירה . לתופעת חקר זו שמקורה בעשייה אמנותית, מצטרפת החקירה האקדמית שמוסיפה נדבך בסולם השלבים של המחקר ומציגה גם שילוב בין גישות ושיטות חקירה . כלומר,  'מחקר פרשני מבוסס אמנות' משולב ב'מחקר עצמי' ומאפיינים של 'חקר מקרה',  ושיטת ניתוח המשלבת בין 'ניתוח תוכן' וקריאה פרשנית אינטרטקסטואלית (צדרבוים, 2009). התוצרים שהופקו במהלך העבודה בשדה, הפכו להיות בשלבי החקירה נתונים והוגדרו כ 'טקסטים וויזואליים פרשניים' – בשל היותם מפרשים ומתפרשים. צורת חקירה זו על כל שלביה הוגדרה במחקר במונח 'שרשרת ההתבוננויות' ויצרה את אחת מתופעות הריבוי במחקר שבו החוקר הינו גם הנחקר בווריאציות שונות ומשתנות.

עסקתי בציור דיוקן עצמי במשך שנתיים, והפקתי עשרות ציורים, רישומים ואובייקטים.

הנחות העבודה התבססו על התפיסה האומרת שהפעילות האמנותית היא צורה של חקר (לורנד, 1991; פונטי, 2004) שצורה זו של חקר מבטאת את עולמו הפנימי של הסובייקט (נוי, 1999), שכל ציור באשר הוא, הוא למעשה דיוקן עצמי (וייטפורד, 1987) ושציור דיוקן עצמי הוא הצורה המובהקת  ביותר של חיפוש, גילוי וחקירת העצמי (ווסט,2004 ).

במחקר אני טוענת שחקר העצמי כפי שהוא מופיע בציור דיוקן עצמי הוא פוטנציאל ובסיס לחקירת העצמי וליצירתו ומציגה דרך למימוש וליישום  פוטנציאל זה (צדרבוים, 2009). לצורך העניין אני מפקיעה פעילות זו מתחום האמנות לטובת החקירה, ובכך מרחיבה את האפשרויות שטמונות בו כמו גם את אפשרויות החקר בגישה המחקרית האיכותנית שמוגדרת כ'מחקר מבוסס אמנות'.

במחקר זה, עבודת ציור הדיוקן משמשת ככלי לצרכי מחקר ובו בזמן מתגלה גם כמטאפורה שמתארת באופן מוחשי את הרעיון שחקירת העצמי היא גם יצירתו.

פני הדיוקן כפני המחקר

במחקר מוצגת התופעה של ציור דיוקן עצמי כסוג של התנהגות אנושית שאותה אני מציעה לחקור תוך כדי השימוש הפעיל בה. לפי זה, שדה המחקר במחקר זה הוא נפשו ועולמו הפנימי של האדם. כאשר אני משתמשת בי כציירת – חוקרת – נחקרת , כאובייקט שמייצג את התופעה ופועל בתוכה, בבחינת 'חקר מקרה'.

ציור הדיוקן כפעולה של תיעוד ואיסוף נתונים משדה הנפש מקבילה לפעולה שבה חוקר אתנוגרפי מפיק דימוי ויזואלי למטרות מחקרו ((אליס, 2004). נתוני המחקר (הציורים) נאספו במהלך שנתיים ונוצרו מתוך פעילות עקבית של ציור דיוקן עצמי מול מראה. משהסתיימה פעולת הציור הם הפכו להיות מכלי חוקר לטקסט נחקר ( צדרבוים, 2009 ). המפגש שלי כחוקרת עם דמותי במראה תוארה כ 'מפגש פנים מול פנים'.

ביטוי זה הינו קצה הקרחון ומטאפורה שמתארת את תופעת הריבוי שעומדת במרכז הדיון  במאמר זה. זהו תחילתו של שיח תוך אישי שמוגדר במחקר כמפגש בין 'אני' ל'עצמי' וחושף את ה 'אניים' השונים שמתגבשים ל'עצמי' כפי שמתאר זאת יונג (1993 ).

פנים רבות למופעי הפנים במחקר. הם משמשים בו זמנית כאובייקט מתבונן (חוקר, יוצר), כאובייקט נצפה (נחקר), כמטאפורה (דימוי, סמל, טקסט), וכרעיון מושגי. הפנים הם סיבת המפגש, הם אלה שמזמנים אותו, הם אלה שמאפשרים אותו, והם אלה שמופיעים כדבר הגלוי שאוחז עמו את הסמוי, ככל תופעה נחקרת, שהרי הסמוי הוא חלק בלתי נפרד מהגלוי ( פונטי, 2004 ).

הפנים, כפי שהם מוצגים במחקר וכפי שגם עלו מתוך המחקר הם היחיד שמכיל את הרבים, הם החוץ שמכסה על הפְּנים, הם הדבר שנראה לכאורה אחד אך הם האחד שממנו התפתחו ונוצרו הרבים.

מפגשי הפנים מתוארים במאמר זה כ 'פוליפוניה של הפנים' שבו לכאורה "כל פנים עולם אחר" כדברי  המשוררת (וולך, 1986 : 49) אך למעשה כולם יחד יוצרים עולם של אדם – דיוקן. במילים אחרות אומר שאני 'מציירת פנים ומפגישה ביניהם על מנת לשרטט דיוקן'.

הפנים כמטאפורה לריבוי – שונות – צירוף – איחוד

בשפה העברית המילה פנים מכילה כמה מובנים: פני השטח ((surface (PANIM),  פְּנים (inward) ((PNIM, וצד (side, aspect ) (PAN ) בהטיה של רבים ( many Aspects ) PANIM. כך מקפלת השפה העברית במילה אחת הרבה מן המשמעויות שיש למילה פנים, ואלה מובילים למשמעויות השונות במחקר ומחדדים אותן.

תופעה זו של ריבוי פנים ניתן לפגוש בציוריו של פיקאסו בהם הוא מניח על מרחב אחד מבט חזיתי ומבט פרופיל ומאחד ביניהם. פיקאסו מאפשר לנו לצפות בריבוי כשהוא מגובש, ומציע לנו צדדים שונים במבט אחד, על מרחב אחד. פרנסיס בייקון מצייר דיוקן עצמי ונראה כמי שמנסה באמצעות מכחולו לקרוע את עור הפנים על מנת לחשוף את הבשר החי הרוטט. אפשר לקרוא זאת כמטאפורה להסרת המסכה מעל הפָּנים וחשיפת הפְּנים.

שניהם מהדהדים ,כל אחד בדרכו, לגישתו של יונג (1993) . פיקאסו מדבר על פיצול הנפש ל 'אניים' מרובים ובייקון מדבר על האישיות החיצונית -'העור' כסוג של מסיכה. יונג מתאר את האישיות במונח 'פרסונה' שמקורו הלטיני הוא מסיכה. כרוצה לומר שהאישיות החיצונית והגלויה מכסה ואולי גם מחפה על ה'עצמי' האמיתי שנמצא עמוק בפנים מתחת לשכבות הגלויות והמרובות של ה'אני המזויף'(ויניקוט, 2002 ). מכאן אפשר לראות שכל אחד מהציורים שהופק כאן במחקר מייצג ומדבר בשם עוד שכבה של הנפש.

'הפוליפוניה של הפנים' זו אחת התופעות שנצפו במחקר. זו מונח זה מגיע משדה המוסיקה ומתאר יצירה מוסיקלית שבה נשמעים יחד כמה קולות. לכל קול עצמאות ריתמית, מלודית, וקצבית משלו, אירגונה של יצירה זו הינו ייחודי ויופייה עולה מתוך השילוב של המנגינות ומתנועתן השונה שפועלת בו זמנית. יצירה מסוג זה דורשת מהמאזין צורת הקשבה מיוחדת שבה ניתן לקלוט כל קול בנפרד וגם את השילוב שביניהם. (אבן שושן). אוסף ציורי הדיוקן במחקר והמטען שכל ציור מביא עמו מייצג את תופעת הפוליפוניה.

הפוליפוניה שמוצגת כאן מובילה גם למונח סינסתזיה. מונח זה מתאר מיזוג קוגניטיבי בין חושים שונים – חוש אחד מצביע על חוש אחר (אבן שושן).  ציורי הדיוקן  – על אף שהם פיזיים, נראים, ומוחשיים  –  נושאים עמם את הקול הפנימי, הסמוי, האחר, הבלתי נשמע והלא מודע – 'הקול האחר' ( לאקאן, 2003). חוש הראייה נושא עמו גם את חוש השמיעה, כאשר כאן השמיעה מיוצגת על ידי ההקשבה ואילו ההקשבה הוא כל תהליך החקירה.

מונח מקביל ודומה למונח פוליפוניה הוא הבריקולאג'  אשר מגיע מתחום ההנדסה, האדריכלות והאמנות ואף חודר אל תחום המחקר האיכותני. בריקולאג' הינו אובייקט שנוצר ונבנה מאובייקטים קודמים ואשר זהותם לא טושטשה. כך מודגשת אחדות שנוצרה מצירוף של אובייקטים שונים ואחרים (גורביץ, 1997). צורת עבודה זו מאפיינת את רוח הפוסטמודרניזם שמבקש ל 'שים יחד' סגנונות שונים וסותרים. דנזין ולינקולן (1994) משאילים מונח זה לתחום המחקר האיכותני ומתארים באמצעותו צורת חקירה שמורכבת מגישות מרובות שיכולות להופיע  בו זמנית במחקר אחד.

צד נוסף במחקר שבו מתגלה תופעת הריבוי, הם פניו הרבים של המחקר. זאת היא 'שרשרת ההתבוננויות' שמציגה שלבים שונים במחקר ברמת האורך, ואשר מכילה שילוב בין גישות ושיטות ברמת הרוחב (צדרבוים, 2010, 2009).  צורות ריבוי אלה שייכים לתפיסה ההטרודוכסית שמייצגת חשיבה הטרולוגית שמתארת את העיסוק המכוון בריבוי שכוונתו להצביע על אי התאמתם של חלקים שהגיעו ממקורות שונים ומגורמים שונים ומונחים זה בצד זה  ( גורביץ, 1997 ).

תופעת הריבוי שאותה אני מבקשת להציג במחקר זה מתמקדת במושג/מונח/אובייקט/דימוי/תוצר/טקסט –  פנים. אלה הם הפנים השונות של המחקר, השלבים השונים, המעברים משפה לשפה, מחקירה באמצעות אמנות לחקירה איכותנית,  פני שלי שמופיעים בתפקידי השונים כיוצרת- נחקרת- חוקרת, והשיח הטכסטואלי שמרחיב את מנעד 'פוליפונית הפנים'. כל אלה יחד יוצרים את השלם החדש שנבנה מתוך אוסף החלקים השונים. שלם שמגבש מצד אחד ומקפיד לשמור על ייחודו ומקוריותו של כל חלק באותו זמן.  לפיכך אני טוענת שפני המחקר הם פני הדיוקן- זה שנחקר וזה שנוצר.

המופעים השונים שמתגלים במהלך המחקר, ואשר מתגבשים בהמשכו, מהדהדים לגישה היונגיאנית המתארת את תהליך גיבוש ה'עצמי' כאינטגרציה בין חלקי ה'אני' המנוגדים ' (יונג, 1993). חלקי ה'אני' השונים הם  הקולות המפורדים של הנפש.  יצירת ה'עצמי' החדש והמגובש מסתייע דרך  ההקשבה לקולות אלה ופיתוח היכולת לחברם זה ליד זה, זה אל זה, זה על זה, חדש מישן וישן מחדש כפי שמתארת זאת אזולאי (2006), כאשר היא מדברת על תופעה ועל פרשנות אינטרטקסטואלית. פרשנות זו עוסקת בחשיפה של הרובדים הפנימיים של הטקסט בדרך של שיח שמתקיים בין טקסטים, בין תכנים ובין תופעות.

כך מתחברת לפוליפוניה כאן גם תופעה זו שבה 'טקסטים משוחחים', והיא  גם אחת משיטות הניתוח והקריאה הפרשנית במחקר.

כל שלב במחקר הוא שלב חקרני ופרשני. החל משלב הציור, שאותו מגדיר הפילוסוף מרלו פונטי (2004) כשלב של חקירה מובהק, ומסביר שדווקא האמן הוא בעל היכולת הייחודית לחשוף את מה שנמצא סמוי במעבה הדברים הגלויים. הפנים הגלויות הן גם המסוות. ועל כן יצירתם כציור חושפת את הקול הפנימי מחד, אך גם מסווה את תכניו. מכאן שכל ציור נושא עמו קול פנימי אחר וחדש. הפעילות המחקרית שרואה בציור טקסט חושפת ומחלצת את הקול הסמוי/גלוי ומאפשרת לו "להישמע".

ההתבוננות בפנים – אלה שנשקפו במראה, ואלה שעלו מתוך הציורים – בדרך של חקירה מקבילים בעיני  לאופן ההאזנה המתבקש מיצירה פוליפונית. הריבוי שמופיע מתוך  מפגשי הפנים בווריאציות השונות שלו, נושא עמו את קולות ה 'עצמי' ואילו הריבוי שעלה מתוך צורות החקירה חשף אותם. ההקשבה אליהם יצרה את המארג הפרשני ואיחדה אותם ליצירה שלמה. כך התאפשר לי לגלות, לחשוף, ולעצב את פניי האמיתיות ובדרך זו לבנות את דיוקני כיצירה פוליפונית או בריקואלג'ית רב קולית, רב צדדית, רבת משמעות וכל אלה יחד יצרו את השלם, שהרי השלם הוא ההכרה בניגודים וקבלתם (יונג, 1973 ).

כל ציור בנפרד יכול להיחשב כיצירה שלמה. כאן במחקר ביקשתי להראות שכל אחד מהציורים הוא קול אחד מתוך היצירה המושלמת. תהליך החקירה הוא זה שמחבר בין כל חלקי היצירות(הציורים) ויוצר את היצירה השלמה – כלומר, יצירת הדיוקן של ה'עצמי'.

ואילו מחקר מבוסס אמנות לא זו בלבד שהוא מתבסס על תחום האמנות אלא  הוא גם מתאר את אמנות החקירה.

References

Azulay, E., 2006. Creation from Creating, Intertextuality in the Novels of Amos Oz. Beer Sheva: Publishing House of  the Academic College Hemdat Hadarom.

Cederboum, N., 2009. "Self- Portrait" – A Study of the 'Self": A Quest for the Creation and the Development of the 'Self' through a "Chain of Observations'. Ph.D. Chelmsford: Anglia Ruskin University.

Cederboum, N., 2010. Portrait: "When drawing himself  he grants form to his self" Creating a self-portrait as an interpretative process in art based research.  In  Zvika Israel Ed.Can || Israeli Art Magazine. Pp 34 – 37

Ellis, C., 2004. The Ethnographic I: A Methodological Novel About Autoethnography. New York: Altamira Press, Inc.

Gurevitz, D., 1997. Postmodernism – Culture and Literature at the End of the 20th Century. Tel-Aviv: Dvir Publishing House.

Jung, C. G.,  1993. Memories, Dreams, Reflections. Trans.Michah Ankori. Ramot . Tel-Aviv: Tel – Aviv University's Publications.

Kohut, H.,  2005.  How Does Analysis Cure? Trans. Eldad Idan . , Tel- Aviv: Am- Oved Publishing House.

Lorand, R., 1991. On the Nature of Art. Tel-Aviv: Dvir Publishing House.

Merleau-Ponty, M., 2004. L'oeil et L' espirit. In H. Kenaan (Ed.) Maurice Merleau-Ponty: L'oeil et L' spirit. Trans. Eran Dorfman. Tel –Aviv: Resling Publishing House. pp. 29 – 81

Noy, P., 1999. Psychoanalysis of Art and Creativity. Tel-Aviv: Modan Publishing House.

Sartre, Jean. P., 1956.  Being and Nothingness. Tr. H. Barnes. New York: Random House.

Strenger, C., 1999. Individuality, The Impossible Project. Trans. Ora Silberstien. Tel-Aviv :Am-Oved Publishing House.

Vanier, A., 2003. Lacan. Trans. Amos Squverer. Tel-Aviv: Resling Publishing House

Vallach, Y., 1985. Forms. Poems. Tel-Aviv:Hkibootz Hamuhad Publishing House.

Winnicott, D.W., 2002. Playing and Reality.Trans.Yosi Milo. Tel-Aviv :Am – Oved Publishing House.

Whiteford, F., 1987. Expressionists Portraits.  , London: Thames and Hudson Ltd

West, S., 2004.  Portraiture. Oxford: History of Art, oxford university Press.

אישה ספינקס - מתוך אלות בכל אישהאישה ספינקס – מתוך אלות בכל אישה – נורית צדרבוים 2004

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s