נועה (שם בדוי) היא אשה בסביבות גיל החמישים, משכילה, שני תארים שניים, בעלת קשת רחבה מאד של תחומי דעת, אמנית בנשמתה ועוסקת בטיפול בהבעה. היא אינה אמנית בפועל וגם לא ציירת. הגיעה אלי לסדנת עיצוב דיוקן עצמי במטרה להיחשף לתחום זה. נועה אשה מאד פתוחה, יצירתית, נועזת וסקרנית. הפעם היא החליטה לצאת למסע אישי, חווייתי, יצירתי מסע לגלוי ועיצוב העצמי ובחרה בכלי הזה שאותו אני מציעה – דרך ציור דיוקן עצמי.

לנועה אין ניסיון בציור, אין יומרות להיות ציירת אך יש לה אנרגיות ליצירה ולביטוי עצמי וסקרנות עצומה ביחס לנפש האדם פנימה. נפשה שלה ונפשם של אחרים גם כן. היא מחליטה לצאת למסע. עם הרבה עניין וסקרנות, לא בלי חששות.

המפגש של נועה עם עצמה, בסדנת דיוקן עצמי, מתחילה תמיד במפגש עם בבואתה שלה מול המראה. הראי הוא חלק בלתי נפרד מהסדנא. הדמות שנשקפת אליה מן המראה היא המודל שלה לציור. כך נוצר באופן מידי שיח אישי, כך מתאפשר לה לא רק לראות את עצמה כדי שתוכל לצייר, אלא גם לשוחח עם עצמה. השפה שבה היא מדברת במפגש הזה היא שפת האמנות.

זו שפה אחרת, היא פועלת ממקום אחר, ולכן באמצעותה ניתן גם להעלות תכנים אחרים. תכנים שבדרך כלל סמויים מעינינו, לא ידועים אפילו לנו עצמינו.

מאחר ונועה לא עוסקת בציור, החשש הראשון שלה היה "איך אני אצייר את עצמי"? המחשבה שלה הייתה שעליה לדעת ולהכיר את דרכי וכללי הציור. המטרה שלי הייתה לשחרר אותה מפחדים, חששות ועכבות ולא להציג בפניה את משימת הציור כמשימה שצריך להצליח בה. "ההצלחה היא העשייה" , אני אומרת לה. "ההתנסות, התהליך, ההוויה, הנגיעה בחומרים והדרך שבה את היא זו שעושה בחומר כרצונך". "אבל" אני מוסיפה ומדגישה "עלייך לפעול על פי הנחיותיי".

ביקשתי מנועה להתבונן עמוקות וארוכות בפניה, אלה שנשקפות אליה מהמראה ולראות אותם כמערכת של כתמים. "את לא רואה אף, עיניים, פה. את לא רואה עכשיו איברים, את לא רואה עכשיו את הפנים של נועה. את רואה צורות וצבעים. תתרגמי את מה שאת רואה לצורות אמורפיות צבעוניות. הניחי כתמים על הנייר כשהם נמהלים אלה באלה, כשהם עולים אלה על עלה כשהם סמוכים זה ליד זה. כל דבר שאת רואה בפנייך תרגמי אותו לכתם צבע, לצורה צבעונית ותצרי מהם מפת פנים חדשה".

הדגשתי בפניה שהמטרה כאן היא לא להעתיק את המציאות אלא לשאוב ממנה, לראות אותה כנקודת מוצא ולהרחיב אותה. הבטחתי לה ואמרתי "כשתדעי לראות באופן מטושטש, או אז יתבהרו לך דברים רבים". נועה התבוננה בי והקשיבה. ניסתה להבין מה אני אומרת, וכל שהיא הבינה היה – שביום מן הימים היא עוד תבין.

המטרה הייתה לשחרר את נועה מחרדות, מעכבות ומפחדים של "אני לא יודעת", "אני לא אצליח". פשוט תתבונני, תרגישי את מה שאת רואה ותתרגמי את זה לכתמים צבעוניים כשהם ערוכים וסדורים על הנייר. תעבדי בחופש מוחלט.

על פי העבודות שנועה ביצעה, כבר במפגש הראשון ועל פי תגובותיה והתנהגותה, ניכר היה שהיא אכן השתחררה. משוחררת מפחדים של כישלון, היא עמדה בפני משימה שבה היא יכולה להמציא, לברוא, לחדש, וליצור ולא להימצא בפעולת חיקוי והעתקה. כל אלה ריתקו אותה. שחררו אותה. ושמחו אותה.

נועה רוצה לדבר את נפשה פנימה ולהכיר את עצמה. אולי לגדל את העצמי הפנימי ולגדול עמו. היא רוצה לדעת את עצמה. במילים זה כנראה קשה. שפת האמנות, ובדרך שאני הצגתי אותה בפניה, הקלה עליה ואפשרה לה לנהל את השיח התוך אישי הזה, כמו גם להמציא אותו.

נועה, מודעת לקושי שלה לדבר והנה היא מוצאת סימוכין לכך גם בציור שלה "יש עניינים עם הפה, קשה לדבר. לא יודעת אם זה דם או לשון. קושי עם השפה זה נראה כמו מילים שנתקעות". הפה כפי שהיא מפרשת אותו בשפת הציור, וכפי שהיא מפרשת אותו משפת הציור נראה לה חסום וחוסם. אך לעומת זאת העיניים נוקבות "היא יכולה להישיר מבט, פוקחת עיניים, מתבוננת". נועה אכן מעידה על עצמה שהיא רואה הכול למרחקים, לעומק, מעל לפני השטח ומתחתיו, אך כאשר היא נמצאת בין קהל היא חוששת לדבר.

נועה יצא למסע שבו מפת ההתמצאות שלה היא לסירוגין הפנים שנשקפות אליה מן המראה והציור שהולך שם ומתהווה. הוא מתהווה והיא מתהווה אתו. בכל מפגש עוד צעד. בכל מפגש נועה צועדת באופן רב ממדי קדימה, לעומק ולגובה.

ולבסוף היא מסכמת את המפגש ואומרת "אני נורא אוהבת את המפגשים. זה מקום נוח לי. מתאים. הנגישות, הגודל, החוסר שיפוטיות. משהו מאד מרגיע שאפשר גם ללכלך בו".

אני מבינה שנועה אומרת לי שכאן מותר להיות גם קצת 'ילדה רעה' , מותר ללכלך וזה מרגיע. נועה בוחנת, בודקת, לומדת, ומעצבת את הדיוקן העצמי שלה. באמצעות פרשנות כפולה . פעם היא מפרשת את מראה עיניה באמצעות ציור, ופעם נוספת היא מפרשת את הציור. בדרך זו היא לומדת להכיר את צדדים והחלקים השונים שלה, גם את הרעים, ולחבב אותם, לכן אני אומרת שבמשפט החשוב שמלמד אותנו ואומר 'ואהבת לרעך כמוך' הכוונה היא לא רק לרע החבר שמחוצה לך, אלא גם אולי לחלק הרע שבתוכך שאליו את אמור לחבור. אותו אתה אמור להכיר ולחבב. זאת כדי להיות אדם שלם.

דיוקן של נועה
דיוקן של נועה 1

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “"את אינך רואה עיניים, אף, פה, פרצוף, הבעה – את רואה כתמים"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s