רשמים אישיים מהתערוכה 'עימותים' של אריק שניידר בסטודיו הפרטי
ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
יש לו דם לאריק ( כלומר אומץ ותעוזה) במה שהוא עושה באומנות ועם אומנות.
והדם הזה, בא לידי ביטוי באופן שבו הוא מיצב את ה 'כתם האדום ' – במרכז עבודתו. אחת התמונות מציגה אריה על רקע אדום – הייתי אומרת 'האריה הזועק' ( אריק שניידר).
אתחיל מהתחלה. אריק בונה, מארגן, מעצב, ויוצר תערוכת סטודיו בחלל העבודה הפרטי שלו שממוקם בשדה, בין קוצים וצמחים ועצים, ופחונים וקרשים והרבה שמיים וטבע. בבית יהושוע, ממוקם הסטודיו שלו, שם הוא יוצר בקדחתנות ושם הוא אוצר לעצמו תערוכה ( לפני שנה כתבתי על תערוכה זו – https://www.facebook.com/profile/100001399437138/search/?q=%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A7%20%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A7%20%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%A8 –
אריק קורא לתערוכה 'עימותים', ומסביר עם הראש( השכל) עם הלב (הרגש) ועם היד (המיומנות) איך עימותים אלה באים לידי ביטוי דרך תולדות האומנות, דרך התקופה הנוכחית הקשה על כל משמעויותיה, דרך עבודות רישום, צבע, פיסול ועוד. הוא מתעמת עם המציאות, עם העבר, עם ההווה ועם האומנות. הצבע האדום שהוא הבולט והשולט בתערוכה זו מבטא, לדעתי, את הזעקה, המאבק, החום, האנרגיה, התשוקה, הכאב, והתקווה.
הסתובבתי בתערוכה, וכחוקרת ( חופשייה בשטח וחופשייה למראותיה ודעותיה) זיהיתי תמה. מה שבלט לי, מה שאחז את עיניי היה 'הכתם האדום'.
באומנות 'הכתם האדום' הוא מושג מקובל ומופיע כמרכיב קומפוזיציוני שמיועד למשוך תשומת לב (רמברנדט, טיציאן, ואן גוך, סזאן) – לעיתים הוא דווקא מופיע ככתם קטן, כדי למשוך תשומת לב, כדי לעורר רגש.
אצל אריק הכתם האדום, הוא לא קטן, והוא לא מרכיב קומפוזיציוני הוא הדבר עצמו. באומנות המודרנית והאבטטרקטית האדום הוא כתם צבע צורני כמו שהוא גם סמלי, וטעון רגשית ( מארק רותקו). לעיתים אפשר לראות את המושג הזה ככותרת ואז הוא גם דימוי פואטי טעון ברגש, פציעה, זיכרון או התראה.
הצבע האדום שולט, מה זה שולט, משתולל אצל אריק בסטודיו, בחוץ בפנים, על הגדרות, בין העצים, בין אדמה ושמיים, על הפורמטים הגדולים והקטנים, לרגעים הוא קורץ לפיגורטיביות לעתים למופשט ונע בין שניהם כפיגורטיביות מופשטת שבה או שאתה יכול להחליט בעצמך מה אתה רואה, או שאתה מבין מה אריק מבקש להראות.
אריק מציג בתערוכה כיוונים שונים, סגנונות, טכניקות ומדיות. אני הלכתי שבי אחרי הכתם האדום והבנתי את הזעקה הבוקעת מגרונו – ממכחולו.
המשמעות הסמלית של הצבע האדום היא דואלית חיובית ושלילית בו בזמן.הוא נקשר לדם, לחיים עצמם, לפציעה, לתשוקה, להולדה וגם למוות. הוא יכול לייצג תשוקה לחיים, למיניות, לאהבה כמו שהוא יכול לייצג אזעקה, או אזהרה, או מרד. ואלה בדיוק העימותים עליהם אריק מדבר בתערוכתו שאכן נקראת 'עימותים '.
יונג רואה בצבעים חלק מהתת מודע הקולקטיבי ומכאן שהאדום יכול למשל לסמל את האנימה – שזהו הצד הנשי בנפש הגבר, או את הצל, שהוא הצד הפראי והבלתי מודע של הנפש.
אני רואה את הכתם האדום כנושא התערוכה – וכמו שאמרתי לאריק יש 'דם' ( אומץ) כמו שבזמן הזה הוא זועק ומזהיר על הדם שנשפך, על הדרום האדום שזועק ופורח בו זמנית, על כוח החיים, וכוח האמנות שהיא חיים. מוות וחיים משמשים בעירבוביה ובנקודה זו בהקשר זה הייתי אומרת 'החיים והמוות ביד האדום'. ובעוד על הדרך בכבישים 'אור אדום' אומר לנו 'עצור', בסטודיו הפרטי של אריק האדום זועק לו וממנו 'להמשיך'.
ובל נשכח את 'הירוק והאדום – הצבעים המשלימים' – אם מדברים אנו על עימותים ( שם התערוכה) אז מין הראוי שנדבר גם על החלקים המשלימים.
בתערוכה יש שפע של יצירות, ויש הרבה גיוון, בחרתי לצלם אך ורק את העבודות שבהם האדום אומר את דברו, כך בכל יצירה, כך כל היצירות יחד. לעתים צילמתי חלקים מתוך היצירה וקירבתי, לעתים צילמתי את האדום על רקע השמיים, הצמחים, העצים – ביקשתי להראות את הירוק והאדום המשלימים, לעתים הוצאתי אותם מהקשרם, בקיצור הייתי על ה 'גל האדום' – שהיה שם והוביל אותי מאחד לאחר.
כל הצילומים, מציגים את הים האדום הזה, שמבחינתי מזכיר לי גם את ים סוף, ואני חושבת על 'עימותים' כעל קריעת ים סוף, ואני חושבת על הימים הקשים שאנו נלחמים על קיומינו וזהותינו, ואני חושבת על 'דגל אדום' בים הסוער, וחושבת על הקו האדום ועל סערת הרגשות הזועקת באודם רב ברוב ציוריו.
נקודה נוספת שחשוב לי להאיר, היא עצם הצגת התערוכה בחלל העבודה הפרטי והאישי של האומן ( כתבתי על זה אחרי התערוכה שהתקיימה לפני שנה – כפי שאמרתי למעלה והוספתי קישור) , אני מאוד מאמינה בזה, ואפילו רואה בזה סוג של חזון ( עשיתי זאת פעם אחת בסטודיו שלי – ואמשיך לעשות זאת), זאת אמירה שאפשר לחדד אותה, לשכלל אותה והיא יכולה להיות נקודה מאוד מעניינת בחייו של אומן יוצר.








