על היצירה 'קש(י)רים' – מתוך התערוכה בכנס לרגל הקמת המרכז לנוירופדגוגיה במכללת אחווה

ד"ר נורית יעקבס צדרבוים

המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט והמכללה האקדמית אחוה חנכו לאחרונה את מרכז אלו״ן לנוירופדגוגיה – מיזם משותף וחשוב, המשלב בין חינוך, מדעי המוח והעתיד. לרגל הקמת המרכז התקיים כנס השקה תחת הכותרת ״פוגשים על הגשר: מוח, חינוך ועתיד״, אשר עסק בתחום הנוירופדגוגיה וחשף את המשתתפים להיבטים מחקריים מגוונים.

לקראת הכנס הוזמנתי להציג יצירה אמנותית שתתכתב עם תכניו. בשלב ההכנה נפגשנו עם ד״ר איילת קצוף, אשר חשפה בפנינו, היוצרים, את עקרונות הליבה של התחום. ההרצאה היוותה מקור השראה משמעותי – נחשפנו לתפיסה חדשנית, פורצת דרך, המציעה מענה מעמיק לאתגרים שמערכת החינוך בישראל מתמודדת עמם כיום.

מתוך כך התפתחה עבודתי – ״קש(י)רים״ [1]. העבודה כפי שהיא נערכה ונמסרה לתערוכה זו בנויה משלושה שלבים, שכל אחד מהם מהדהד לתהליכים פנימיים שמתרחשים במוח: החל מהאובייקט המקורי – ״קש(י)רים: קו, כתם, כתב״ – דרך פירוקו, ועד לעיבודו ליצירת וידאו ארט.


[1] גילוי נאות. יצירה זו הובאה היישר מתערוכה אחרת אשר התקיימה בקרייה אקדמית באונו בנושא 'חותרות למגע'.

היצירה 'קש(י)רים' נולדה מתוך עיסוק מתמשך ברעיון הקשר: קשרים מוחיים, קשרים בין אישיים, קשרים פנימיים בין עבר, הווה וזהות. בתערוכה זו היא מוצגת כחלק מהשקת תחום ה 'נוירופדגוגיה' ומהווה גשר בדיון העוסק במוח, אדם, יצירה, למידה ותודעה.

היצירה דיוקן עצמי, אובייקט פיסולי, ומערכת סימבולית. העבודה גופה בנויה משכבות של ציור, חומר, טקסט וחוטים.  ריבוד זה מהדהד את הרב שכבתיות של המוח האנושי. כשם שהמוח בנוי מאזורים, קשרים ונתיבים עצביים – כך גם כאן: העין נעה בין שכבות, בין קווים, בין פני הפנים ובין המרקם הכללי. לעבודה שני צדדים – כמעין דיפטיך פיזי ומטאפורי – מוצגת כאובייקט שניתן להתבונן בו מכמה כיוונים, כפי שנדרש גם בהתבוננות רב־ממדית על מוח פועל. הכפילות כמו שני ההמיספרות של המוח – צד לוגי וצד רגשי, צד שמבחין בפרטים וצד שחולם. העבודה מתפקדת בשני רבדים, ומזמינה את הצופה להפעיל את גופו, ולהתבונן מכל כיוון – פעולה קוגניטיבית – חושית.

חוט אדום – 'חוט השני' – חומר סימן וסמל שימוש בהוראה שאולה – חוטים אדומים נטווים לאורך ומקיפים אותה מצדדיה, מתכתבים ומהדהדים לרשת הקשרים הנוירולוגיים במוח, סינופסות, מסלולי חשיבה, קשרים, זרמים חשמליים. הם מגלמים את המתח, הרגש, הקשר, הקושי – התרחשויות אינטראקטיביות בין מוח לנפש, ובין למידה לחוויה. בנוסף, ניתן לראות בהם את 'חוט השני' שהוא ביטוי מקראי המתאר קו עקבי, או אולי סיפור פנימי בלתי נראה העובר ביצירה עצמה. החוט ביצירה זו נוכח ומופיע כקושר, סוגר, עוטף ואולי גם כולא. ניתן לראות אותו גם כחיבור, כגבול וכרשת.

קשרים – פעולה פיזית, קוגניטיבית ורגשית – לאורך כל החוטים ניתן לראות קשרים ממשיים פיזיים של חוט הקשור בקשר כפעולה ידנית חזרתית. הקשר הפיזי יכול לגלם את פעולת קישור מוחית כמו יצירת חיבורים, הקשרים בין חוויות, מידע ורגש. ביצירה – כמו במוח – הקשר אינו מובן מאליו: הוא נוצר במאמץ, מתוך חזרתיות, מתוך כוונה. הוא עשוי, כמו תהליך למידה, כשיש לו פונטציאל להיפתח ולהיסגר מחדש.

סלסילות סרוגות עם אבנים – נשיאת זיכרון – בקצוות החוטים האדומים סלסילות סרוגות מחוט לבן, בתוכן מונחת אבן קטנה. הסלסילה כמעין "כיס קוגניטיבי" – מקום הנושא בתוכו תוכן – אולי זיכרון, אולי רגש, אולי משקל או סוד. האבן מתוקף היותה אבן היא מסמלת כובד, אך בו בזמן היא קטנה ועטופה. איני מבינה רבות במבנה המוח אך הייתה לי תחושה אינטואטיטיבים שגם פעולה זו כמו גם המראה החזותי יכול להתחבר לדבר כל שהוא מפלאי המוח. הסריגה עצמה מבטאת פעולה של חוטים, וחיבורים, וקשרים וכן גם מעלה אסוציאציות של ריפוי, זמן, שייכות ומעגליות – אלמנטים אלה משולבים גם בלמידה וגם בשיקום רגשי.

טקסטים אישיים – השירה כפעולה מוחית – על פני התמונה משולבים טקסטים שנכתבו בכתב ידי – קטעי שירה מקוריים. הכתב מופיע כתוכן וכצורה בו זמנית, והוא חלק מהשכבה המנטלית של העבודה. הכתב הוא שפה וצורה סימן סמל וחומר פיזי צורני ורעיוני. השפה עצמה הופכת לנתיב מוחי – ובדומה לזרמים המוליכים מידע בין אזורי המוח, המילים מעבירות תודעה. השירה, במקצבה ובמורכבותה, יכולה לשקף את האופן שבו המוח פועל ברמות גבוהות של עיבוד רגשי ויצירתי.

שם היצירה – קש(י)רים' – הוא משחק מילים המבטא ברמה אחת את הרעיון החזותי והתוכי של היצירה שיש בה קשרים פיזיים וקטעי שירים, וברמה השנייה יכול להיות סמל שמבטא את המתח בין חיבור לקרע, בין קשרים לנוירולוגיים ובין קשרים רגשיים ומילוליים. ניתן לראות שהיצירה חוקרת ומתכתבת עם הרשת הבלתי פוסקת של חיבורים במוח, ואת השפה במרחב של קישורים, מילים, שירים, דימויים וזיכרונות.

שירה היא פעולה מוחית ורגשית, מייצרת חיבורים בין צלילים משמעויות ודימויים ומהווה סוג של מפגש בין העולם החושי לבין העולם המופשט. בהקשר הנוכחי היא יכולה לשקף את המורכבות הנוירולוגית והאופן שבו נוצרים רעיונות, מתעצבים, נשכחים, או מתגבשים לכדי צורה חדשה.

מעבר בין תערוכות – אינטרטקסטואליות של מגע ותודעה – היצירה הוצגה לראשונה בתערוכה 'חותרות למגע', כשהיא מבטאת את התנועה אל עבר קשר, גוף, רגש ומפגש. המעבר לתערוכה זו, העוסקת במוח ובתהליכי למידה, מייצר רובד נוסף, המשך הדיאלוג היוצר – חוקר- לומד – חווה. ניתן לומר שגם המוח "חותר למגע" – בין נוירונים, בין חוויות, בין עבר להווה. גם למידה היא תנועה אל עבר מגע פנימי עם מידע, רגש, והבנה. היצירה מזמינה את הצופה, לנוע סביבה, להתבונן בצדדיה השונים ולחוש בעצמו את התהליך שיש בו תנועה, מגע, פירוק והרכבה ( כפי שיוסבר גם בהמשך).

תהליך הווידאו – פירוק והרכבה כפעולה מוחית – היצירה המקורית צולמה, ולאחר מכן פורקה לרסיסים חזותיים, אלה השתנו, שוכפלו, ומתוכם נוצרו מארגים חדשים, וקומפוזיציות ויזואליות חדשות. פעולה זו מנסה לדמות את סוג של פעילות מוחית שבה זכרון יכול להשמר כפי שהוא , אך גם יכול להתפרק, להתסדר מחדש וליצור הקשרים וחיבורים חדשים. יצירת הווידאוארט מהווה חיבור חדש אחד ושונה של החלקים שהתפרקו, הופרדו והשתנו. פעולה זו יכולה לבטא את את נוירופלסטיות של המוח – היכולת ללמוד, לשנות, להגיב. הווידאו ארט פועל ומתפקד כאנלוגיה לפעולה המנטלית: תנועה, שכבה, קצב, שיבוש ותחביר חזותי חדש.

היצירה כמוח פתוח – העבודה 'קש(י)רים' נעה בין דיוקן לאובייקט, בין פנים אישיות לרשתות אוניברסליות. היא משרטטת מערכת חיה של חיבורים – בין דימוי לטקסט, בין חומר למושג, בין חוץ לפנים. ומציגה סוג של מפת תודעה חזותית שעוסקת בחיבורים שאינם מובנים מאליהם, כמו שפה וציור, חומר ומושג זכרון ותנועה. היא מנסה לחקור ולבטא את פעולת המוח דרך פעילות אומנותית שיש בה למידה, שינוי והתקרבות. היא שואלת: מהו קשר? מהו חיבור? איך נוצרת הבנה? ואיך פעולה אמנותית יכולה לגעת בפעולה מוחית? כל זאת מתבצע דרך דימוי של קשרים שמתהווים, נשזרים, נפתחים ונקשרים מחדש – בדומה לתהליכי למידה.

סכום מסע בין תערוכות, חומרים ומשמעויות

המסע של היצירה 'קשרים' משתרע מעבר לגבולות תערוכה אחת. תחילת היווצרותה מתוך הקשר רגשי-חושי בתערוכה 'חותרות למגע', והמשכה לתוך שדה חדש – תערוכה עיונית- מחקרית בתחום הנוירופדגוגיה. בתווך, התרחשה פעולה מהותית: צילומי היצירה, פירוקה לדימויים, עיבוד חזותי של חלקיה, והמרתם לווידאו ארט – פעולה אשר ניסתה לשקף כמה מעקרונות הפעילות של מוח לומד. מה שהיה אובייקט הפך לרשת, לתנועה, ולסיפור חדש ונוסף. הצגת הווידאו והיצירה זה לצד זה בכנס יצרו מהלך שלם אומנותי, קוגניטיבי, רגשי ופדגוגי. מסע בין חומר לזיכרון, בין פירוק למשמעות, ובין יצירה לתודעה

כתיבת תגובה