גוף העבודות של עצמון יניב ( אמן, משורר, עו"ד) שמוצג בגלריה בית האומנים ברשל"צ נבחר מתוך אוסף של כשבע מאות עבודות אשר נוצרו בדחף בלתי פוסק בעשור האחרון. תערוכה זו משקפת את השיח החומרי – ריגשי – תבוני – חושני שמתנהל בין היוצר לחומר, בין היוצר למילה, בין המילה לצבע – צורה – קו – כתם. מצעים קטנים, לכאורה קטנים מלהכיל, למעשה גדלים ומכילים.
ופתאום באו הצבעים, שבאו גם בשיר מספרים על חוויית ההתגלות ופריצת הדרך היוצרת והיצירתית של יניב. רגע שבו דממה או ריק יצירתי מתמלאים בפתאומיות בעושר ויזואלי. מעין תהליך פנימי שבו יניב מתמסר לחומר ולצבעים והם בתורם "באים וקוראים" אליו, קוראים לו ליצירה. ומעבר לממד האישי, ניתן לראות בשם התייחסות לאחת השאלות המרכזיות באומנות החזותית. תפקידם של הצבעים ביצירה. באמנות העכשווית, צבע לא משמש כאלמנט קישוטי אלא נושא משמעות כבעל שפה משל עצמו. וכמטאפורה ניתן לראות כאן רעיון של מעבר ממקום של כאוס, חוסר סדר, או לחילופין שקט מוחלט, אל מקום שבו נוצרת משמעות דרך דיאלוג עם החומר והצבע – ייצוג של חיים, רגש ותנועה. צבע אינו רק חומר אלא סמל לתחייה, שפה שלמה שיניב מאמץ ומפתח ובאמצעותה הוא כותב את שירתו הוויזואלית.
יניב מלהטט בין שפות מנכיח ומוכיח בפעם נוספת ש 'ציור הוא שיר ללא מילים'. העבודות בתערוכה מוצגות כבתים בשיר, כמילים בתוך משפט, כחרוזי צבע, כמשקל במרקמים. השיר אשר משמש מפתח ומקור השראה לשם התערוכה מתאר מציאות אמיתית של צייר שהצבעים קראו לו. בדיאלוג שהוא מנהל עם הצבע אותו הוא מניח על המצע הציור נייר, הוא מאמן ומאלץ את הנייר לקבל אליו את צבע השמן, וקובע שפה חדשה של חומרים, גבוה ונמוך, גדול וקטן, פשוט ונשגב, ברור ומעורפל, כמו מעט המעיד על המרובה וגם להיפך.
המופשט והפיגורטיבי ביצירתו אינם נפרדים אלא שזורים זה בזה: בעבודותיו הדימויים הפיגורטיביים ( כמו עצים, שדות, מבנים, דמויות והשור) לא מופיעים כמטרה בפני עצמה אלא כחלק מהשפה חזותית שמנסה לחצות גבולות. המופשט הוא כלי המאפשר לאמן לשבור את הציפייה ל"ייצוג מציאותי" וליצור חוויה פתוחה ומרובדת. בעוד שהפיגורטיבי מספק עוגן לצופה – רמזים למציאות מוכרת – המופשט מערער את הוודאות הזו ופותח את הדימוי לפרשנויות רגשיות או מטאפוריות. לדוגמא , עץ יכול להיות לא רק עץ אלא גם סמל של יציבות, זיכרון או אנושיות.
יניב לא מבקש להעתיק את המציאות, אלא לפרש אותה, לפרק ולהרכיב מחדש. גישה יוצרת זו מאפשרת לציוריו לתפקד לא כמראה של המציאות אלא כמרחב חווייתי המשקף בו זמנית את חוויית היוצר, ומעניק חוויה לצופה. בניגוד לאמת צילומית, המופשט מאפשר ליוצר להביע רגשות, תחושות וחוויות שהן בלתי ניתנות לתרגום ישיר.
יניב אשר מרבית חייו פעל כעורך דין, מתגלה כמי שמכיר את שכיות החמדה של השפה ואת פניה הרבים בחומר, ברוח, במודע ושלא במודע. אם באולם בית המשפט השפה מחייבת, מדויקת ומכוונת לשכנע ולהגדיר מציאות דרך חוקים ומילים ברורות, הרי בעולם האומנות השפה פתוחה רבת משמעויות, מעוררת רגש ואפילו מתנגדת להגדרות חד משמעויות. וזו קסמה של סתירה זו כאן , אשר מצביעה מחד על מתח פנימי כמו גם משחק מודע בין ה "ברור" ל "מעורפל" אשר מתגלה גם בחומרים וגם בקונספטואליות של היצירה. יניב בכל העולמות שלו יחד ולחוד מייצר גישור פנימי – חוק מול רגש, שכל מול אינטואיציה כאשר זה מהדהד אל זה.
התערוכה בבית האומנים בראשון לציון 27.12.24 – 25.1.25
אוצרת: ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
רשמים מתוך התערוכה בסרטון הנ"ל
ראיון ושיח על התערוכה – עצמון יניב ונורית יעקבס צדרבוים
מאמר שהופיע בכתב העת 'יקום תרבות' –
מתוך פוסטים שהופיעו בפייסבוק
דֶּרֶךְ הַפָּנִים – כּוֹתֶבֶת בַּעֵט 