ד"ר נורית יעקבס צדרבוים
(פורסם באתר ובכתב העט 'קול ההמון' אשר נסגר)
כַּמָּה הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת לִפְעָמִים סְתָם צֶבַע מַיִם / לְהִתְפַּתֵּל עַל נְיָר כְּמוֹ כֶּתֶם אַקְוָרֵל / צֶבַע מַיִם מוּטָח – מוּכָח, מֻתָּר לוֹ הַכֹּל / מוּנָח עַל נְיָר לַח מַעֲשֶׂה אַדְנוּת/ וְכָךְ בְּאַחַת נִתֶּנֶת לוֹ הִזְדַּמְּנוּת/ לִהְיוֹת כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה/ הוּא לֹא מְרַצֶּה / מָה שֶׁקּוֹרֶה לוֹ זֶה מָה שֶׁיּוֹצֵא.
חוֹצֶה קַו, מִתְפַּשֵּׁט לְכָל צַד / כְּמוֹ צָף בַּמֶּרְחָב / נֶעֱצַר כְּשֶׁעָיֵף, כְּשֶׁנִּגְמָר לוֹ הַכְּתָב / כְּשֶׁהוּא לַח הוּא גָּח לְפִנּוֹת אֲסוּרוֹת / אֵין לוֹ גְּבוּלוֹת / מְיַצֵּר לְעַצְמוֹ חֹק וְטֶבַע / וּמַכְרִיז, אֵלֶּה חַיֵּי הַצֶּבַע / וְכַאֲשֶׁר כַּלּוּ לוֹ הַמַּיִם /אֵלֶּה שֶׁהֵפִיחוּ בּוֹ רוּחַ חַיִּים / תּוֹקֵעַ יָתֵד לְהִתְיַבֵּשׁ, לֹא מִתְבַּיֵּשׁ/ נִצָּב שָׁקוּף, מְזֻגְזָג בֵּין פִּנּוֹת / מַשְׁקִיף בְּמַבָּט מְנַצֵּחַ וְאוֹמֵר / עַכְשָׁו אֲנִי כֶּתֶם חָדָשׁ שֶׁיָּבַשׁ/ כְּבָר אֵינִי אוֹרֵחַ, וְגוֹמֵר.
צִבְעִי מַיִם מִתְעַרְבְּלִים לְלֹא עַכָּבוֹת/ מוֹתִירִים עֲקֵבוֹת פִּנּוֹת חָדוֹת וּגְבוּלוֹת / זֶה עַל זֶה עוֹלִים /לֹא מְבַטְּלִים וְלֹא מִתְבַּטְּלִים/ וְנוֹתָרִים שְׁקוּפִים, וְיָפִים / עוֹשִׂים מָה שֶׁהֵם רוֹצִים / בְּלִי לָדַעַת בְּלִי לָגַעַת / מַשְׁאִירִים פַּסֵי צֶבַע וְגִידִים/ וְהוֹפְכִים מִנַּיָּדִים לְנַיָּחִים/.
בַּסּוֹף בַּסּוֹף, אַחֲרֵי כָּל הַחֹפֶשׁ וְחֹסֶר הַמִּשְׁמַעַת / הַטְּבוּעָה בָּהֶם מִלְּכַתְּחִלָּה/ אֲנִי מוֹדָה, קָדָה לָהֶם קִדָּה / וּמְבָרֶכֶת עַל יֹפִי שֶׁנּוֹלַד בִּיעָף / בְּאִבְחַת מִכְחוֹל עַל דַּף / בְּצֶבַע צָף שֶׁמּוֹכִיחַ שֶׁהוּא כָּל יָכֹל.
כֶּתֶם צֶבַע מַיִם יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ / לְחַפֵּשׂ עַצְמוֹ עַל דַּף לָבָן מְחֻסְפָּס /הוּא לֹא יֵדַע וְגַם אַתָּה / מָתַי הוּא נֶעֱצַר, וְנִתְפַּס / מָתַי זֶה נִגְמָר/ יוֹצֵא לֶחָפְשִׁי לִהְיוֹת לִטְעוֹת וְלְהִתְהַווֹת / מֻתָּר לוֹ הַכֹּל / לְהִתְעַרְבֵּב לְהִתְפַּשֵּׁט לְהִתְרַחֵב וְלִגְדוֹל/ לְהִגָּמֵר לִדְהוֹת וְלִכְּהוֹת/ לִהְיוֹת שָׁדוּף לִהְיוֹת שָׁקוּף / יוֹצֵא לְדַרְכּוֹ בְּלִי לָדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת / רַק כַּאֲשֶׁר יִיבַשׁ וְיִתְגַּבֵּשׁ, יֵדַע שֶׁהוּא מוּמַשׁ.
לַמְרוֹת כָּל הַחֹפֶשׁ, וְהַפַּס שֶׁהוּא קִבֵּל / בָּתַרְתִּי מַשְׁמָע, הוּא נוֹלַד חָדָשׁ / יְצִירָה שֶׁקֹּדֶם לָכֵן מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה / מִיצִירָה שֶׁנּוֹלְדָה רְטֻבָּה, וְלַחָה, בֵּרַכְתָּ אוֹתָהּ בְּדֶרֶךְ צָלְחָה / וּכְשֶׁתָּם זְמַנָּהּ שֶׁל הַהִתְהַוּוּת שֶׁנִּקְבְּעָה עַל הַנְּיָר / אַתָּה תֹּאמַר בְּהִשְׁתַּהוּת תּוֹדָה, וְאוּלַי גַּם תָּסִיר הַכּוֹבַע לִכְבוֹדָהּ.
אוֹי כַּמָּה הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת לִפְעָמִים / צִיּוּר פָּשׁוּט בִּצְבָעַי מַיִם, אוֹ פָּשׁוּט לְהִתְהוֹלֵל לְעַצְמִי כְּכֶתֶם אַקְוָרֵל / לְהִתְבּוֹנֵן עָלַי בְּשִׁירַת מְקַבֵּל וְהַלֵּל / לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ חָפְשִׁי מְאֻשָּׁר / לָלֶכֶת אֶל הַמָּחָר וְהַלֹּא נוֹדַע / וּבַסּוֹף, עוֹד יֹאמְרוּ לָךְ תּוֹדָה וְיָקוּדוּ לְךָ קִדָּה.
כַּמָּה לָמַדְתִּי מִכֶּתֶם צֶבַע מַיִם אֶחָד פָּשׁוּט / זֶה שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לִשְׂחוֹת, אֵיךְ לְנַהֵל שִׂיחוֹת, מָתַי לִדְהוֹת וְגַם לִהְיוֹת. ©נורית יעקבס צדרבוים – 12.7.20
© כל הציורים של נורית יעקבס צדרבוים
דֶּרֶךְ הַפָּנִים – כּוֹתֶבֶת בַּעֵט 